למה אנו חוברים את מחממי האמבטיה שלנו לתנאי “חדר העינויים”?
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סביבה קשה מאוד עבור מכשירים חשמליים. יש שם אדים רבים, טיפות מים בכל מקום, ושינויים תמידיים ברמת הלחות – מלחות נמוכה מאוד ללחות גבוהה מאוד.
על הנייר, אנו מציינים רמת IPX4. זו התקן התעשייתי לציון כושר העמידות של המכשיר בפני טיפות מים מכל כיוון. אך הבעיה היא שהמפרט הטכני אינו מגלה לנו האם המכשיר יפסיק לעבוד לאחר שלושה חודשים של חשיפה ללחות.
המאבק נגד הלחות
אמבטיות הן בעצם מכשירים לייצור אדים. אדי המים החמים פוגעים במשטחים קרים, וכתוצאה מכך נוצרים מים בתוך גוף המחמם.
אם הלחות נוגעת במגעים החשמליים או בנורה עצמה, הכל נגמר. יכולה להיווצר קצר חשמלי או שהחוטים של הנורה יישברו. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בתנאי לחות גבוהה וחום גבוה.
בעצם, אנו שם את המחממים בתנאי של חום גבוה ולחות של 95%. אנו לא מנסים להוכיח שהמכשירים מושלמים. אנו מנסים לגרום להם לכשל. אנו רוצים לגלות בדיוק באיזו שנייה החיסום נכשל או שהחוטים מתחילים להתקלקל.
בדיקות לתנאים האמיתיים
כאשר החיסום נכשל, החלקים הפנימיים של המכשיר מתחילים להתקלקל. אנו עוקבים בקפידה אחר עמידות הבידוד של המכשיר במהלך הבדיקות. אם הערך הזה יורד, אנו יודעים שיש דליפה – גם אם המכשיר עדיין עובד טכנית. זו שיטה לאזהרה מוקדמת.
בנוסף, נורות האינפרה-אדום האלו נהיות חמות מאוד. הן מתרחבות כשהן פעילות ומתכווצות כשהן לא פעילות. אם זה קורה אלף פעמים, החיסומים של המכשיר עלולים להירפות. הבדיקות שלנו גורמות לתנועות האלו לקרות במהירות. אם גוף המכשיר מתעוות אפילו במעט, הלחות יכולה לחדור פנימה.
האיזון העדין
אתם עשויים לחשוב, “פשוט תכסו את כל המכשיר בפלסטיק!” אך יש בעיה: אם החיסום יהיה חזק מדי, החום יישאר בתוך המכשיר. אם החוטים הפנימיים לא יוכלו לנשום, הם עלולים להימס.
זו מעין מלחמה על איזון. עלינו למנוע את חדירת המים, אך בו זמנית לאפשר לחום לצאת החוצה. אנו מבזבזים הרבה זמן על כך שנוודא שהפתחים יחסמו את הטיפות, אך יאפשרו לחום לצאת החוצה.