למה אנו מכניסים את מפייני החימום שלנו ל“מבחן העינויים“
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מוצרי אלקטרוניקה. יש שם אדים עבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, וטמפרטורות שמשתנות במהירות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד.
אתם כנראה רואים הרבה מותגים שמתגאים בדירוג IP44. בשפה פשוטה, זה אומר שהמוצר יכול לעמוד בפני טיפות מים קלות, אך לא בפני אבק. אך התווית על האריזה אינה מספקת מידע לגבי העמידות של המוצר לאורך זמן – האם הוא יחזיק מעמד שלוש שנים או רק שלושה שבועות.
לכן אנו לא סומכים רק על התווית. אנו מכניסים את המנורות שלנו למבחני עמידות בתנאי חום ולחות קיצוניים. בעצם, אנו מנסים “לשבור“ אותן, כדי שאתם לא תצטרכו לעשות זאת.
המציאות הקשה של הלחות
המים לא גורמים רק לקצר חשמלי זמני. הם פועלים בצורה איטית אך אכזרית יותר. הלחות חודרת לתוך המוצר ומפריעה לחיבורים החשמליים. היא גם פוגעת בחומרים שמשמשים לאטימה של המוצר. אז מתחילה הבעיה האמיתית: אדי המים חודרים לתוך המוצר ופוגעים ברכיבי האינפרא-אדום.
זהו מעגל אינסופי של שינויי טמפרטורה. אם האטימה אינה מושלמת, הזכוכית עלולה להישבר או החוטים החשמליים עלולים להישרף. כדי למנוע זאת, אנו מחקים חודשים של שימוש קיצוני בחדרי אמבטיה, על ידי חשיפת המוצרים שלנו לחום ולחות קיצוניים שוב ושוב.
חיפוש אחר הנקודה האידאלית
הדירוג IP44 תלוי באטימה טובה של המוצר. אך החומרים משתנים – הם מתרחבים כשהם חמים ומתכווצים כשהם קרים. אנו קוראים לזה “התרחבות של החומרים“.
אפילו פער קטן כמו גודל של שערה יכול לאפשר לאדים לחדור לתוך המוצר. כשזה קורה, נוצרת לחות על החיבורים החשמליים. כל 100 שעות, אנו בודקים אם יש זרימת חשמל לא רצויה. אם אנו רואים אפילו כמות קטנה של חשמל שעובר למקום הלא נכון, אנו חוזרים לתהליך הייצור מחדש.
האיזון הקשה
החלק הקשה הוא שאי אפשר פשוט לאטום את המוצר בתוך קופסה פלסטיקית ולהסתפק בכך. אם אנו עושים את האטימה “יתר על המידה“, החום נלכד בתוך המוצר. החלקים הפנימיים של המוצר מתחילים להישרף, כי אין אפשרות לאוויר לזרום בתוך המוצר. בסופו של דבר, המנורה נכבית מעצמה.
זו מלחמה בין שמירה על המוצר מפני מים לבין אפשרות לאפשר לחום לצאת החוצה. אנו ממשיכים לבדוק עד שהמוצר נכשל – כי זו הדרך היחידה למצוא את הנקודה האידאלית. כך נקבל מנורה שנשארת יבשה, אך לא נשרפת מבפנים.